<h1>סמ"ג עשין סימן קס"ד</h1>
<h2>דף כו.</h2>
מפתח ירושלים עד פתח הר הבית קרוי מחנה ישראל ומפתח הר הבית עד פתח העזרה שהוא שער ניקנור קרוי מחנה לויה ומפתח העזרה ולפנים מחנה שכינה (ע"פ לשון רמב"ם בית הבחירה פ"ז הי"א) כדתניא בתוספתא (כלים פ"א ה"י) ובספרי (נשא). ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות שמביאין ממנה [ה]עומר ושתי הלחם ו[ה]בכורים מה שאין מביאין כן משאר ארצות, ושנינו במסכת כלים (פ"א מ"ו—ח') עשר קדושות הן בארץ ישראל זו למעלה מזו, עיירות המוקפות חומה מקודשות מכל שאר הארץ שמשלחין מתוכן את המצורעין ואין קוברין מתן בתוכן עד שירצו שבעה טובי העיר או כל אנשיה ואם יצא המת מחוץ לעיר אין מחזירין אותו לתוכה אף על פי שירצו כולם להחזירו, רצו בני העיר להוציא הקבר מן המדינה מפנין אותו, וכל הקברות מפנין חוץ מקברי נביא או מלך (ע"פ לשון רמב"ם שם הל' י"ב—י"ג). ירושלם מקודשת מכל עיירות המוקפות חומה שאוכלין שם קדשים קלים ומעשר שני לפנים מחומותיה (ע"פ לשון רמב"ם שם הי"ד). ואלו דברים שנאמרו בירושלים, ורובן מביא בבבא קמא בפרק מרובה (פ"ב ב'), אין מלינין בה את המת, ואין מעבירין בה עצמות אדם, ואין משכירין בתוכה בתים ומביא דבר זה בפרק בני העיר במגילה (כ"ו א') והטעם מפרש בתוספתא דמסכת מעשר שני (פ"א הי"א) מפני שהיא של שבטים, ואין נותנין בה מקום לגר תושב, ואין מקיימין בה בית הקברות חוץ מקברי בית דוד וקבר חולדה שהיו בה מימות הנביאים הראשונים, ואין נוטעין בה גנות ופרדסים, ואינה נזרעת ולא נחרשת שמא תסרח, ואין מקיימין בה אילנות חוץ מגנות וורדים שהיתה שם מימות נביאים הראשונים, ואין מקיימין בה אשפות מפני השרצים, ואין מוציאין ממנה זיזין וגזוזטראות לרשות הרבים מפני אהל הטומאה, ואין עושין בה כבשונות מפני העשן, ואין מגדלין בה תרנגולין מפני הקדשים, וכן לא יגדלו אותן הכהנים בכל גבול ישראל מפני הטהרות, ואין הבית נחלט בה, ואינה מטמאה בנגעים, ואינה נעשית עיר הנדחת, ואינה מביאה עגלה ערופה לפי שלא נתחלקה לשבטים (ע"פ רמב"ם שם).
<h2>דף כח.</h2>
וגם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות צריך מורא וכיבוד (ע"פ יראים סי' ת"ט) ואין נוהגין בהן קלות ראש כאשר בארנו בהלכות תפילה (עשה י"ט דף ק"ב ג' בד"ו). וגם צריך להגביה גג בית הכנסת יותר משאר גגין שבעיר במקום שמשתמשין על הגגות כדאיתא בפרק קמא דשבת (י"א א'). ותניא בתורת כהנים (בחוקותי פרק ו' ד') והשמותי את מקדשיכם לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשות ובמגילה פרק אחרון (כ"ט א') אמרינן ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר באו שם (יחזקאל י"א ט"ז) אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. ומוהשמותי נפקא לן (שם כ"ח א') אפילו עתה כשהן שוממין בקדושתן הן עומדין. אמר רב[א] (ברכות ס"ב ב') רקיקה בבית הכנסת שריא מידי דהוה אמנעל. וכן בירושלמי (ברכות דף כ"ח א' ע"ש) התיר ר' יוחנן לשמאלו או לאחוריו וכן רב אשי (ברכות כ"ד ב') מתיר לאחוריו כמו שביארנו בהלכות תפילה (עשה י"ט דף ק"א ג' בד"ו).
